מרכינים ראש, ומיד זוקפים קומה!
זו לא בושה לומר: 
היום, יותר מתמיד, משפחת הגדס"ר דומעת.
מתחת לכומתות החומות, מאחורי האפוד המאובק, כולנו מנגבים דמעה על האחים שאיבדנו, 
על חברינו לנשק שמסרו את חייהם עבור הארץ, המדינה והעם שהם כל כך אהבו.

אבל אנחנו לא שוכחים שאנחנו הגדס"ר.
לוחמי חוד החנית של חטיבה מספר אחת.
אנחנו כאן כדי להילחם. זה בדנ"א שלנו. לשם כך הוכשרנו.
זו הסיבה שסחבנו עשרות קילוגרמים על הגב, זחלנו בשדות קוצים, צעדנו מאות קילומטרים, בקושי ראינו את החברה שבבית.

אנחנו כאן כי תינוקות ביישובי הדרום פוערים עיניים בבעתה בכל אזעקה. 
אנחנו כאן כי אימהות חיות בחשש תמידי שבניהן ייחטפו באישון לילה.
אנחנו כאן כי תושבי מדינת ישראל רצים משגרת חייהם לממ"ד.
אנחנו כאן כי עיני העם שלנו, עם ישראל, נעוצות בנו. כי התושבים בעורף מאמינים בנו, בצדקת דרכנו.

אנו כאן בשבילכם – גלעד, צביקה, צפריר, משה, עוז. 
אנחנו כאן כדי לבצע את המשימה, כדי להמשיך את מה שהתחלתם. 
אחים אתם, ולעולם לא נשכח. תמונתכם חקוקה בלבנו, ומשפחותיכם – משפחותינו.

ועכשיו, אחים שלנו, אנו מוחים את הדמעות.
זוקפים קומה.
מישירים מבט.
וחוזרים לשדה הקרב.


© כל הזכויות שמורות לגדס"ר גולני 2011