תמונות מיום הספורט לזכרו של רס"ן צפריר בר אור ז"ל
ביום רביעי האחרון 25.3.15 נערך לזכרו של רס"ן צפריר בר אור ז"ל, סמג"ד גדס"ר גולני שנפל במבצע צוק איתן, יום יישובי בבית ספר דרסקי בעכו בו גדל והתחנך. זה היה יום מרגש, מעורר השראה, של עצב וכאב על נפילתו של אדם ומפקד שהיווה דמות לחיקוי ומופת עבור חברים ופקודים רבים כ"כ, אך גם יום של אופטימיות והשראה של עיצוב הנוער ע"פ הערכים ומידות שאפיינו את צפריר כ"כ, ערכים של אהבת העם והארץ, צניעות וענווה, חתירה למצוינות, חדוות עשייה, אהבת הבריות, ועוד רבות ואחרות. ביום למחרת האירוע כתבה אלמנתו של צפריר סיוון בעמוד הפייסבוק שהוקם לזכרו ("לזכרו של רס"ן צפריר בר אור") את הדברים הבאים:

"ביום רביעי האחרון התקיים יום הספורט לזכרו של צפריר. היום התחיל במילים מרגשות ומעצימות של המפקדים של צפריר, שדיברו עליו, אליו, אלינו... לחיילים ולתלמידים. במהלך היום הזה, לאן שהבטתי ראיתי והרגשתי שאנחנו ממש מחיים את המורשת ויוצרים המשך לעשיה המבורכת שצפריר האמין בה. אין דרך מרגשת ואמיתית יותר לכבד אדם, מאשר להמשיך את העשיה בה עסק מכל לבו בחייו. כל דבר שראיתי ביום הזה גרם לי לחשוב "ואי איזה צפריר זה..." המילים העוצמתיות של המפקדים מול הנוער - זה צפריר, שהיה בא כל שנה פעמיים לפחות לבית הספר לעודד את התלמידים לשירות משמעותי. הספורט- זה צפריר! הילד ששיחק כדורגל בכל רגע פנוי... הגבר שיכול היה לצפות בכל תחרות ספורט של כל ליגה והיה לוקח את ליאן במנשא לראות בשבת משחקי נוער במתנס. תחרויות ספורט- זה בכלל צפריר! הוא היה תחרותי ואהב אתגרים, אהב לקחת חלק ודאג שיעבדו קשה ויביאו גביע. האמין שספורט מהווה דרך חיובית לנוער מכל מקום בארץ, מאחד ומעצב. תצוגת האמל"ח המושקעת של הגדס"ר שהייתה בפתח המגרשים, זו אחת הדרכים שהיה מושך את התלמידים להתעניין ומדבר איתם על השירות הקרבי. הרוח, הרוח הספורטיבית, החיוכים, החברים, התלמידים... אלה דברים שישר גורמים לי להרגיש שנוצר דבר שצפריר היה גאה בו. איזה כבוד גדול יותר מאשר להמשיך את דרכו? תמיד אומרים בצבא שמפקד נמדד בהיעדרו. צפריר, בהיעדרך, ביום הזה, היית נוכח מתמיד.
היית חסר כל כך, ועם זאת נוכח.
יכולתי לראות בכל מקום את החיוך שלך, לשמוע מכל מי שהכיר אותך על הנתינה והצניעות שלך... ולראות בעיני כל מי שלא זכה להכיר אותך בחייך, בעיקר מהנוער... מבט מעריץ. אותך.
אני התרגשתי ביום הזה, התרגשתי מהקצינים והחיילים של צפריר שבאו והתחרו, מהחברים שלנו שנתנו את כל כולם בתחרויות, מזה שהילדים שלנו התרוצצו שם על הדשא בין כל המקצים, מהמשפחות שלנו שבאו ולקחו חלק, ביום בכלל ובתחרויות (אפילו אני... ניסיתי לא לעשות הרבה בושות). בתחילת היום הזה נחנך אולם הספורט לזכרו, בתיכון בו למד. נראה לי שאין מתאים ממנו... אולם הספורט של צפריר.

התמלאתי גאווה ביום הזה, גאווה במורשת של צפריר, איזה אדם ערכי המסוגל להשאיר מורשת של תקווה. לגעת כך בלב האנשים שיעמדו וימשיכו את דרכו המיוחדת.
אני גאה בבעלי מאוד.
ואני גאה בכל מי שלקח חלק, בארגון, ביוזמה, בכל חלק ביום הגדול הזה.
הכל התחיל מרעיון של רועי Roei Cohen האלוף שרתם וגייס לסביבו אנשים מהעיריה, מבית הספר, העמותה, היחידה, התורמים, החברים ועוד המון... ששמחו להירתם! שרונה המקסימה, אמא של צפריר, הודתה לכולם כבר באופן אישי, ואני אשמח שוב לומר לכם, לכולכם, תודה
תודה לכל מי שנתן יד ועזר לזה לקרות, תודה לכל מי שהתאמץ והגיע, תודה לכל מי שהתחרה, מי שניצח ומי שינצח בשנה הבאה.
תודה שהמשכנו את העשיה של האדם האהוב עלי בעולם... אני מאמינה שזו הדרך החיובית והשלמה ביותר לזכור אותו.

אני גאה בבעלי. אני מאמינה במורשת ובעשיה שלו.
גאה בכם...

באוהבים ומצדיעים לאהבת חיי.

זוכרים את צפריר... מחייך".

 

כמה תמונות מהאירוע:

© כל הזכויות שמורות לגדס"ר גולני 2011