"באמצע הטיול הגדול- מתנדבים לשאת את האלונקה פעם נוספת"


"מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו"? עבור סמ"ר במיל' שי גרון וסמ"ר במיל' איציק, השאלה הזו היא איננה רק עוד שורה משיר. ערכים של ערבות הדדית, חמלה ואהבת הבריות אינם ערכים שמתחילים ומתמצים בצבא, עבורם אלו ערכים שמכתיבים מציאות, ערכים שיוצרים דרך חיים,  ממש לא משנה באיזה נקודת זמן או מקום בעולם האדם נמצא. 


הפעם האחרונה ששי ואיציק נפגשו היה בשכונת סג'עיה לאחר התקלות עם מחבלים במבצע צוק איתן. היה זה היום השישי לכניסה הקרקעית לעזה. שי, פראמדיק הגדוד, שעד לפני יומיים היה בין אלה שטיפלו בנחישות ובמקצועיות רבה בנפגעים וההרוגים של הגדוד בכניסה הקרקעית של החטיבה לסג'עיה, רובם חבריו לנשק, מוצא את עצמו מוזעק שוב לטפל בפצוע מפלוגת הפלחה"ן. הפצוע בו טיפל היה איציק, שנפגע מרימון שנזרק לכיוונו ופצע אותו וכמה מחבריו. איציק סירב להתפנות, ולמחרת, במהלך התקלות עם מחבלים על כיבוש אחד הבתים בשכונה, הצליח איציק לחדור לחדר בו התבצרו שני המחבלים ולחסלם, רגע לפני שהספיקו לפוצץ את הבית עליו ועל חבריו לצוות. על פעולה זו זכה איציק לצלש אלוף פיקוד דרום עם סיום הלחימה.

 


 לפני כחודש, לאחר רעידת האדמה שהכתה בנאפל, הצטלבו דרכיהם של השניים פעם נוספת. השניים, שהיו באמצע טיול הגדול של אחרי צבא במזרח הרחוק, החליטו שהדבר הנכון והראוי לעת ההיא הוא לעצור את כל התוכניות, להתנדב, הכול במטרה להגיש סיוע ועזרה לפצועים ולהציל חיי אדם. בלי לחשוב פעמיים הצטרפו אל כוחות ההצלה הישראליים שהחלו להתמקם באזור, עד שהפכו לחלק אינטגרלי ומשמעותי במשלחת הישראלית. פתאום באמצע הטיול, מוצאים את עצמם השניים, שעד לא מזמן נלחמו כתף אל כתף בתוך עזה, נושאים אלונקות פעם נוספת, מפנים פצועים ומגישים סיוע. שי שטיפל בפצועים הקשים ביותר ברעידת האדמה כחלק מצוות טיפול נמרץ של המשלחת היטיב לתאר את החוויה: "זה היה נראה לי מובן מאליו, לא הייתה מבחינתי אופציה אחרת. הייתה לי את האפשרות לעזור, אז עזרתי". כך תיאר שי, בצניעות האופיינית לו, את ההחלטה להישאר בנאפל. "מבחינתי מדובר בחוויה מדהימה, אינטנסיבית, אבל מספקת מאוד. צה"ל קיבל אותי כחייל משוחרר בחיבוק גדול, דאג לכל צרכיי ואני מצידי נתתי את כל מה שיכולתי במטרה לעזור. התמלאתי תחושת גאווה לראות את הפעילות המשמעותית של מדינתנו בארץ זרה". כך סיכם שי את החוויה שעבר. כמוהו בדיוק, גם איציק ביקש להצניע ולהמעיט מייחודיות המעשה: "כנכד לניצולי שואה, אני רואה כערך עליון וכזכות גדולה את האפשרות לעזור ולסייע לבני אדם שנמצאים במצוקה. "ראיתי לנכון לעזור ברגע הראשון שהבנתי את גודל האסון והחורבן. אלו מסוג המצבים שלא צריך לחשוב פעמיים כדי לקבל החלטה שברור שהיא הנכונה והטובה, וכך עשיתי. כשצה"ל הגיע לנאפל, כבר לא היה לי ספק איפה להתייצב. ביטלתי את טיסת ההמשך להודו, שילמתי קנס, אך עשיתי את זה בלב שלם. אינני יכול לתאר במילים את ההרגשה לעמוד על אדמת נאפל ולשמוע את ה"התקווה" מתנגנת. מדובר בחוויה מעצבת, אין גאווה גדולה יותר מלהיות ישראלי באותו רגע".

                (איציק מקבע את דגל ישראל במרכז המחנה)

אנו מבקשים להצדיע לכם- יישר כוח! מילאתם אותנו בגאווה גדולה! 

© כל הזכויות שמורות לגדס"ר גולני 2011